שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילד. עם זאת, בשעת פרידה, הזמנים שבהם ישהה הילד עם מי מהוריו נקבע בהסכמת ההורים או בהכרעה שיפוטית בהתאם לצרכי ההורים ויכולתם של ההורים.
הסדרי השהות ה"מקובלים" (ככל ואין חלוקה שווה) הינם פעמיים בשבוע (עם או בלי לינה), כל שבת שניה לסירוגין ומחצית חופשות וחגים.
במקרים אחרים, ההורים רוצים לחלוק את הזמנים עם הילד בצורה שווה בצורה של "משמורת משותפת" ובמקרה זה, ככל שתהיה תקשורת טובה יותר בין ההורים ושיתוף פעולה ביניהם, הסדר המשמורת המשותפת יהיה יעיל יותר ויגדיל את הסיכוי לקבלת הפרידה בצורה בריאה יותר בקרב הילדים המשותפים.
עם זאת, בכל הנוגע להסדרי שהות אין כלל אחד ברור ומה שמוסכם בין ההורים, לטובת ילדיהם, הוא מקובל ועדיף. במקרים אחרים, בהם אין הסכמה בין ההורים, תתבצע פנייה לבית המשפט והוא יכריע במחלוקת בהתאם למידע שיובא לפניו ובהתאם להתרשמות גורמי המקצוע.
שאלות נפוצות:
אין חוק או פסיקה ברורה בנושא. בדר"כ ההורה שאוסף את הקטינים ממסגרות החינוך דואג להחליף לילדים בגדים לפני השינה ואת הבגדים המלוכלים הוא מעביר בשקית לצד השני וחוזר חלילה.
ברי כי כל אחד מההורים צריך לדאוג לביגוד מינימלי ופשוט לקטינים בזמן שהם במשמורתו.
חשוב לזכור שלכל בעיה יש פתרון ויש חשיבות לחשיבה מחוץ לקופסה כשהדבר נוגע לתפעול חלוקת זמני שהות וכל הכרוך בכך.
ראשית, בתחילת ההליך ימונה עובד סוציאלי שיהיה אחראי על הגשת דו"ח לבית המשפט בכל הנוגע לקשר של מי מההורים עם הילדים ובנוגע לאפשרות הרחבת המשמורת בביתו.
על מנת להגדיל את הסיכויים להרחבת זמני שהות יש לדאוג למקום מסודר וקבוע לילד בבית של ההורה המבקש זאת. מלבד הפן המשפטי, הילד ירגיש טוב יותר כשיידע שיש לו חדר קבוע שהוא רק שלו. שיש לו פרטיות ושהחדר מיועד לו (והוא אינו משמש כמשרד/ מחסן כשהילד לא נמצא) על מנת שיהיה לו מרחב בטוח ומרגיע כשהוא נמצא אצל מי מההורים.
בנוסף, כדאי לוודא שהילד יודע לפני המפגשים מתי הם יתקיימו מה יהיה תוכן המפגש ואף אפשר לשתף את הילד ולבחור יחד איתו פעילות שהוא ישמח לעשות.
מדובר במצב מורכב ולא פשוט ואנחנו ממליצים להיעזר בתמיכה של מדריכת הורים על מנת שלא להגיד או לעשות דברים שתהיה להם השפעה שלילית על הקשר ועל הסיכוי להרחיב את הזמן של ההורה עם הילד.
בכל מקרה נמליץ לא להעלב מהילד אלא לתת לו מרחב בטוח להחליט מתי הוא רוצה בקשר.
מומלץ לא "לפתות" את הילד במתנות שונות שכן מדובר בפתרון זמני ולא יעיל.
חשוב להזכיר לילד במפגש שמתקיים שאתם מאד מתגעגעים אליו ומצפים לראותו במפגש הבא על מנת שלא לגרום לילד לתחושה שבה ההורה לא נלחם עליו ומוותר עליו.
חשוב לזכור!
שיח על ההורה השני מול הילד היא אלימות לכל דבר.
בשיח כזה אתם פוגעים בילד שלכם ולאו דווקא בהורה השני משום שהילד שמוסת נגד אחד מהוריו אוטומטית מאבד מהאמון כלפי אותו הורה והדבר פוגע בתחושת הבטחון של הילד.
הורים רבים פועלים להסתה פאסיבית כאשר הכוונה היא שאין פעולות הסתה אקטיבית של הילד אלא מצבים בהם הילד שומע את אחד ההורים מדבר סרה על ההורה השני שלא בפניו ו"תופס צד" בהתאם לפירוש שלו של הסיטואציה (אשר פעמים רבות אינה מותאמת למציאות בפועל).
במקרים כאלה יווצר לאט לאט ניכור נגד אחד ההורים אשר יתבטא אצל הילד בהטחת האשמות ובכעס רב. במקרים קיצוניים ביותר עלולים ילדים להתנהג באלימות כלפי ההורה, לחשוד בו ולפחד ממנו.
יש מספר רמות של ניכור שמתבטא אצל ילדים החל מהזדהות מלאה עם הורה אחד בלבד ועד לסירוב מתמשך לפגוש את ההורה המנוכר.
תסמונת הניכור ההורי, מתארת מצב בו ילד מבטא ניכור עמוק כלפי אחד מהוריו.
ההורה המנוכר פעמים רבות יאשים את ההורה השני בהסתה אקטיבית נגדו ואשמה ביצירת המצב הנוכחי.
עם זאת, במקרה של ילד שהוריו נפרדו בצורה שאינה בריאה או פוגענית, הילד עלול למצוא את עצמו בקונפליקט נאמנות תוך כדי הפרידה של הוריו ורצון לבחור לעצמו הורה אחד בלבד שהוא רוצה לשמור עמו על קשר וזאת לאו דווקא בשל פעילות הסתה של ההורה השני.
הוכחת ניכור הורי בבית משפט יכול להביא לחיוב ההורה המנכר בקנס או חיובו בהשתתפות במפגשים של טיפול משפחתי להפגת הסכסוך והקטנת המתחים, לטובת הילד וההורים. במקרים קיצוניים יפעלו הערכאות השיפוטיות להעברת משמורת מההורה המנכר להורה המנוכר במקביל לחידוש הקשר עם ההורה המנוכר כענישה על הניכור
החלטתם לחיות יחד ללא חתונה? במקרים אלה רצוי להסדיר את מערכת היחסים הכלכלית והזוגית. זוגות רבים שאינם מעוניינים להיכנס בברית הנישואין אך מעוניינים לחיות יחד בשיתוף ואפילו להקים משפחה, עושים זאת פעמים רבות במטרה להימנע מהליכים משפטיים כואבים, יקרים וארוכים הכרוכים בהליכי פרידה. מתוך רצון לחיות יחד ללא השלכות כלכליות ואחרות על הליכי פרידה, זוגות רבים עורכים הסכמי חיים משותפים ובהם מסדירים את הפן הכלכלי והזוגי של מערכת היחסים שלהם.
מזה כשני עשורים ובעיקר בשנים האחרונות, יש ביקוש רב להסכמים של בין נשים וגברים שבוחרים יחד להקים משפחה- קצת אחרת. הורות ללא זוגיות מכניסה למערכת היחסים שאלות, דילמות ואתגרים שונים שנוצרים עקב ההחלטה של ההורים להביא ילד יחד ללא זוגיות. משכך, יש חשיבות להסדרת ההורות של שני הצדדים בנוגע לילדיהם העתידיים והקיימים. שאלות כגון חלוקת זמני השהות של הילד אצל מי מהם וחלוקת הנטל הכלכלי יכולה ליישב סכסוכים עתידיים שעלולים להיווצר מתוך ההורות המשותפת והסכם ההורות מקל על הצדדים לנהל את הורותם בהתאם להסכמותיהם בתחילת הדרך.
כאשר מי מהצדדים או שניהם מגיעים להחלטה שברצונם להגן על רכושם ונכסיהם האישי גם בתוך מערכת הנישואים זקוקים להגנה משפטית וחלוקה ברורה של הנכסים ושל חלוקתם במקרה של פרידה. הסכם ממון יכול לעגן את ההסכמות על חלוקתו או אי חלוקתו של נכס מסוים בכניסה למערכת הנישואים ומייתר התנהלות מיותרת במקרים של פרידה/ מוות.
גט, הינו מונח השייך לדין העברי, ומסמן את שטר הגט שבאמצעותו נערך טקס הגירושין בבית הדין הרבני. הגט הינו ההליך הרשמי לסיום מערכת היחסים של בני הזוג.
בני זוג יהודים אשר מעוניינים להתגרש, יכולים לעשות זאת רק דרך בית הדין הרבני (כן, גם אם לא התחתנו בארץ או לפי ההלכה).
גט ניתן בהסכמה. כלומר, במידה ואחד מהצדדים מעוניין לשקם את נישואיו, מתן הגט יידחה וההליכים בבית הדין הרבני יתעכבו עד שתהיה הסכמה לגירושין.
במצבים בהם אי ההסכמה אינה כנה ונועדה רק על מנת למשוך זמן או לשנות את תנאי הפירוד, בתי הדין הרבניים ימצאו דרכים להביא את הצדדים להסכמה.
הכתובה הינה שטר התחייבות עליו חותם הבעל במעמד הנישואין בנוכחות שני עדים.
בכתובה מתחייב הבעל לזון ולפרנס את אשתו, לדאוג לכסותה, מדורה ועונתה במהלך חיי הנישואים שלהם.
מטרת הכתובה הכתובה היא להבטיח כי במקרים בהם בעל רוצה לגרש את אשתו ללא עילת גירושין מוכחת עפ"י הדין העברי, יהא חייב לשלם
לאשתו את כתובתה. משמע – למנוע מהבעל לגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת עפ"י ההלכה היהודית.
הסכום הנקוב בכתובה נועד גם להבטיח את רווחת האישה במקרה בו חלילה הבעל יילך לעולמו.
ישנם מקרים בהם האישה אינה זכאית לכתובה. מקרים אלה יבחנו בהתאם לנסיבות והראיות אשר יובאו בפני בית הדין הרבני.
במקרים מסוימים האישה תהא זכאית לדמי מזונות מבעלה וזאת עד למתן הגט.
מקור החיוב הוא מתוך הדין העברי. הבעל מחוייב לפרנס את אשתו בכבוד, כל עוד מתקיים קשר הנישואין ועד הגירושין אלא במקרים בהם לאישה יש תרומה לפרידה (למשל בגידה).
הכלל המנחה לחיוב במזונות האישה הינו "עולה עימו ואינה יורדת עימו", על הבעל לפרנס את האישה על פי רמת החיים לה הייתה רגילה במהלך חיי הנישואין.
לצורך פסיקת המזונות ייבחנו היקף השתכרותו של הבעל, רכושו ופוטנציאל השתכרותו. במשפחות בהן האישה עובדת ומתפרנסת, זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה", כלומר האישה מרוויחה כספים המספיקים לסיפוק צרכיה ועל כן פטור הבעל מלשלם לה.
במקרים רבים מצליח אדם לצבור הון במהלך חייו ומותיר אחריו נכסים (כספים, זכויות ורכוש) אשר מהווים את עזבונו.
כל אדם בגיר יכול לקבוע מראש במסגרת צוואה שנערכה כדין מי יהיו יורשי העיזבון שלו.
חוק הירושה מכיר בארבע צורות לכתיבת צוואה כאשר הנפוצה בהן היא צוואה בעדים.
במקרים בהם המצווה אינו יודע כיצד לתכנן את חלוקת עזבונו וכיצד לקבוע את יורשיו, אנחנו מסייעים בתכנון נכון של החלוקה בצורה הטובה ביותר עבור כל אדם ונסיבותיו.
