ייפוי כוח מתמשך

תסמונת הניכור ההורי, מתארת מצב בו ילד מבטא ניכור עמוק כלפי אחד מהוריו.

ההורה המנוכר פעמים רבות יאשים את ההורה השני בהסתה אקטיבית נגדו ואשמה ביצירת המצב הנוכחי. 

עם זאת, במקרה של ילד שהוריו נפרדו בצורה שאינה בריאה או פוגענית, הילד עלול למצוא את עצמו בקונפליקט נאמנות תוך כדי הפרידה של הוריו ורצון לבחור לעצמו הורה אחד בלבד שהוא רוצה לשמור עמו על קשר וזאת לאו דווקא בשל פעילות הסתה של ההורה השני.

הוכחת ניכור הורי בבית משפט יכול להביא לחיוב ההורה המנכר בקנס או חיובו בהשתתפות במפגשים של טיפול משפחתי להפגת הסכסוך והקטנת המתחים, לטובת הילד וההורים. במקרים קיצוניים יפעלו הערכאות השיפוטיות להעברת משמורת מההורה המנכר להורה המנוכר במקביל לחידוש הקשר עם ההורה המנוכר כענישה על הניכור

החלטתם לחיות יחד ללא חתונה? במקרים אלה רצוי להסדיר את מערכת היחסים הכלכלית והזוגית. זוגות רבים שאינם מעוניינים להיכנס בברית הנישואין אך מעוניינים לחיות יחד בשיתוף ואפילו להקים משפחה, עושים זאת פעמים רבות במטרה להימנע מהליכים משפטיים כואבים, יקרים  וארוכים הכרוכים בהליכי פרידה. מתוך רצון לחיות יחד ללא השלכות כלכליות ואחרות על הליכי פרידה, זוגות רבים עורכים הסכמי חיים משותפים ובהם מסדירים את הפן הכלכלי והזוגי של מערכת היחסים שלהם.

מזה כשני עשורים ובעיקר בשנים האחרונות, יש ביקוש רב להסכמים של בין נשים וגברים שבוחרים יחד להקים משפחה- קצת אחרת. הורות ללא זוגיות מכניסה למערכת היחסים שאלות, דילמות ואתגרים שונים שנוצרים עקב ההחלטה של ההורים להביא ילד יחד ללא זוגיות. משכך, יש חשיבות להסדרת ההורות של שני הצדדים בנוגע לילדיהם העתידיים והקיימים. שאלות כגון חלוקת זמני השהות של הילד אצל מי מהם וחלוקת הנטל הכלכלי יכולה ליישב סכסוכים עתידיים שעלולים להיווצר מתוך ההורות המשותפת והסכם ההורות מקל על הצדדים לנהל את הורותם בהתאם להסכמותיהם בתחילת הדרך.

כאשר מי מהצדדים או שניהם מגיעים להחלטה שברצונם להגן על רכושם ונכסיהם האישי גם בתוך מערכת הנישואים זקוקים להגנה משפטית וחלוקה ברורה של הנכסים ושל חלוקתם במקרה של פרידה. הסכם ממון יכול לעגן את ההסכמות על חלוקתו או אי חלוקתו של נכס מסוים בכניסה למערכת הנישואים ומייתר התנהלות מיותרת במקרים של פרידה/ מוות.

גט, הינו מונח השייך לדין העברי, ומסמן את שטר הגט שבאמצעותו נערך טקס הגירושין בבית הדין הרבני. הגט הינו ההליך הרשמי לסיום מערכת היחסים של בני הזוג.

בני זוג יהודים אשר מעוניינים להתגרש, יכולים לעשות זאת רק דרך בית הדין הרבני (כן, גם אם לא התחתנו בארץ או לפי ההלכה).

גט ניתן בהסכמה. כלומר, במידה ואחד מהצדדים מעוניין לשקם את נישואיו, מתן הגט יידחה וההליכים בבית הדין הרבני יתעכבו עד שתהיה הסכמה לגירושין.

 במצבים בהם אי ההסכמה אינה כנה ונועדה רק על מנת למשוך זמן או לשנות את תנאי הפירוד, בתי הדין הרבניים ימצאו דרכים להביא את הצדדים להסכמה.

הכתובה הינה שטר התחייבות עליו חותם הבעל במעמד הנישואין בנוכחות שני עדים.

בכתובה מתחייב הבעל לזון ולפרנס את אשתו, לדאוג לכסותה, מדורה ועונתה במהלך חיי הנישואים שלהם.

מטרת הכתובה הכתובה היא להבטיח כי במקרים בהם בעל רוצה לגרש את אשתו ללא עילת גירושין מוכחת עפ"י הדין העברי, יהא חייב לשלם

לאשתו את כתובתה. משמע – למנוע מהבעל לגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת עפ"י ההלכה היהודית.

הסכום הנקוב בכתובה נועד גם להבטיח את רווחת האישה במקרה בו חלילה הבעל יילך לעולמו.

ישנם מקרים בהם האישה אינה זכאית לכתובה. מקרים אלה יבחנו בהתאם לנסיבות והראיות אשר יובאו בפני בית הדין הרבני.

במקרים מסוימים האישה תהא זכאית לדמי מזונות מבעלה וזאת עד למתן הגט. 

מקור החיוב הוא מתוך הדין העברי. הבעל מחוייב לפרנס את אשתו בכבוד, כל עוד מתקיים קשר הנישואין ועד הגירושין אלא במקרים בהם לאישה יש תרומה לפרידה (למשל בגידה).  

הכלל המנחה לחיוב במזונות האישה הינו "עולה עימו ואינה יורדת עימו", על הבעל לפרנס את האישה על פי רמת החיים לה הייתה רגילה במהלך חיי הנישואין.

לצורך פסיקת המזונות ייבחנו היקף השתכרותו של הבעל, רכושו ופוטנציאל השתכרותו. במשפחות בהן האישה עובדת ומתפרנסת, זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה", כלומר האישה מרוויחה כספים המספיקים לסיפוק צרכיה ועל כן פטור הבעל מלשלם לה.

במקרים רבים מצליח אדם לצבור הון במהלך חייו ומותיר אחריו נכסים (כספים, זכויות ורכוש) אשר מהווים את עזבונו.

כל אדם בגיר יכול לקבוע מראש במסגרת צוואה שנערכה כדין מי יהיו יורשי העיזבון שלו.

חוק הירושה מכיר בארבע צורות לכתיבת צוואה כאשר הנפוצה בהן היא צוואה בעדים.

במקרים בהם המצווה אינו יודע כיצד לתכנן את חלוקת עזבונו וכיצד לקבוע את יורשיו, אנחנו מסייעים בתכנון נכון של החלוקה בצורה הטובה ביותר עבור כל אדם ונסיבותיו.